וכל-הזמן זאת אותה תחושה,
אני לא יכולה לנשום עם הקור הזה.
למה הכרנו?! למה התקרבנו?!
היה לי קצת שקט אז כשדיברנו.
והדמעות שאני בוכה,
לא משמחה, לא מאושר, רק מכאב.
הן מזכירות לי את העובדה שאני חיה בעצם.
זאת הרגשה משונה,
כמו אחרי נפילה,
זה הלב שאמר, והראש שנכנע,
לכן סיפרתי לך ת'אמת.
על-כל הטוב שהיה,
מהזיכרון של אותה תקופה יפה שהתקרבנו,
עכשיו נשארה לה החולשה,
ואני אוהבת אותך!
פזמון: וזה היה הסוד של חיי,
אתה כבר לא תהיה שלי לעולם,
כל-עוד לא תאמר את שידוע לך,
אשאר כאן לבדי בקור הזה.

תקשיב לי טוב,פעם אחרונה,
אני כותבת עליך, ואתה לא נמצא פה.
כמה רע עשיתי לך!?
השארת אותי בשדה-הקרב מדממת למוות.
והדמעות שזולגות מעיניי,
רק מזכירות את העובדה שאני חיה,
אז עד הפעם הבאה,
להתראות בגן-עדן.
זאת הרגשה משונה,
כמו להיות אסירה,
בתוך הלב שאמר,והראש שנכנע ורוצה רק אותך.
אל נפשך המקסים,
שמכאיב לי עד כלות נשמתי,
אני אוהבת אותך.
פזמון: וזה היה הסוד של חיי,
אתה כבר לא תהיה שלי לעולם,
כל-עוד לא תאמר את שידוע לך,
אשאר כאן לבדי בקור הזה.

ותמיד אהיה זאת שרוצה בך, זאת שמחכה לך
רק להזדמנות אחת שלך.
ותמיד ארצה לאהוב ולהיות נאהבת,
רק פעם אחת להרגיש את שפתיך בשפתיי,
את חום גופך מתחכך בגופי.