נעזב מהסדין
קולף עטיפה נפוחה
צידה האחד צונן, בלתי נגוע
האחר - חרוש תלמים
תוקע בראי ושולף
הנני דו-פנים
כאותו נבל ידוע
חליפתו קליפתו
וימינו מושטת מבעד חפתים

שעון על הקיר מבלי נוע
מתרוקן בטקסיות
אחר כך תיעלם בי כוסית קפה
ואחליק לתוך השרוולים
מגפיים כבדות תהלכנה
בכוחות עצמן
בכוחות עצמי
אל השדות, אל המטע
אל מלא רחמים
אני

זזה המברשת על גזעי העצים
כנותן שירות מסור אני דולק בצילם
משימתי חשובה מאד -
מפני השמש היוקדת אצילם
ולפתע מביטה בי מלמטה
דו-חיים בדו-צבעים:
צפרדע לבנה
ואני חש באדמה תחתיי נשמטת
עיניה נפתחות בקושי מבעד ללובן הסמיך
כמו מנסות להסתגל למציאות החדשה
והנה לי שיעור אחד חשוב:
גם החוזק - הוא חולשה.