אני חושבת שאני קהה.
קהת רגשות וחושים.
נעלם לו העצב, וגם הכמיהה,
כמו טריפ ברכבת מתים.

אני לא מרגישה,
כבר כמעט חודשים.
והלב מסרב לעבוד.
נעלמה התחושה,
נעלמו כעסים,
ואפילו ברחו הדמעות.

אז מה זה אומר?
שאשמח בחלקי,
על כך שאין בי כאב?
או אולי זה הסוף,
מאשש את מותי,
מנער אחריות מהלב.

הייתי רוצה להגיד רע או טוב,
לעבור ירחים בלי יכולת לחשוב,
בלי לרצות לחיקו, בלי לרצות לחיקך,
בלי לקום מחלום מזיעה מדמותך.

אז כמו אבן קטנה,
מטיילת על כביש.
בלי להיות...
או בכלל להרגיש.
בלי ליהיות למחשול לרגליים,
בלי ליהיות ממשית בעיניים.
ליהיות חור שחור,
ליהיות הרבה כלום.
ליהיות מתונה,
לא ישר או עקום,
לא מלוח מתוק
לא גדול או קטן.

הלוואי אלוהים, תיקחני מכאן...