גדלת במקום, בו לא גדלים ילדים
ראית אותם הופכים, להיות גברים
ואתה ניסית לעשות את זה, הכי טוב שאפשר
הלכת על פי השורות
גם כשהן היו רחוקות מכולם
קמת כל בוקר, הורייך כבר לא היו בבית
הלכת לבית ספר
חשבת שהספרים ילמדו אותך
על השבילים הנכונים שבדרך
בזמן שאחרים, כבר שיחקו בחצר האחורית
עשו את הכסף הראשון
לא חשבת שיש משהו אחר
איש לא לימד אותך
שהחיים יכולים לזרוק אותך, מאלף המדרגות
עליהן טיפסת כל יום
ואת ניסית, לעשות את זה
הכי טוב שאפשר
כל בוקר, האור הראשון
כל בוקר הרגשת אותו הדבר
לא ידעת, שבסוף כל השאלות לא נענות
ראית אותם מסתובבים
עם הבחורות הכי יפות, במכוניות שחורות בוהקות
בזמן שאתה חזרת מהעבודה
לא דיברת אתם, על שום דבר
לא על חלומות שנתפסו ברשת
לא על חיים שנבנים וקורסים, בו זמנית
בזמן שלמדת ועבדת
יש מי שחי אותם, חי כל דקה מהן
בלי לפחות לאבד משהו
ואת ניסית לעשות את זה
הכי טוב שאפשר
לא לקחת סיכונים, לא רימית איש
עשרים שנה באותו מקום
כמו אביך, כמו שלימדו אותך
דופק את הכרטיס הראשון
יורד מאוטובוס ההסעה, אחרון
נכנס הביתה,
מנשק את האישה, שואל את הילדים לשלומם
במקום בו הם גדלים, יש ילדים שהופכים להיות גברים
ואתה מלמד אותם, להיות כמוך
לבנות משפחה, לעבוד בשבילה
הם לא מבינים, למה הם צריכים
לעבור את כל הדרך, רק כדי להגיע
למקום בו אתה דורך
אתה מביט על עצמך, חצי עירום מול המראה
גוף כתוש, עיניים עייפות
אתה לא יודע, מי זה הבחור שמביט בך
למה, הוא לא הלך אתם
בחוץ ברחובות, שם ילדים לא אמורים לגדול
יש מי שנוסע במכוניות פאר
יש מי שחוזר לכאן
להראות מאיפה הוא הגיע,
אתה קורא עליהם בעיתונים, אתה שומע עליהם בחדשות
במכולת השכונתית, מספרים
איך הם הצליחו לרמות את כולם
איך העולם נשבה, ואתה לא מבין
אתה הרי הלכת, כמו שהשורות ביקשו
בזמן שהם גדלו להיות גברים
אתה רק מנסה, לשמור על מה שנשאר ממך