אתה אוהב לראות אותה מתערטלת לך בזיכרון,
מפתלת את סנפירה הענוג בין ירכיך.

אתה אוהב לגעת בעורה הנימוח,
לסרק את תלתלי שערה בקצות אצבעותיך.

אתה אוהב לחדור אל נבכי נשמתה המחוספסים כסנפיר,
להרגיש אותה עמוק בתוך גופך.

אתה אוהב את הרגע שבו הניצוץ בעיניה הופך לדמעה,
ובחיוך מתוק מפצה את ליבה .

וגם כשהיא עוזבת, אינך מוותר -
אתה חוצה את הים, את כל האוקיינוס
כדי לחוש שוב את מגע שפתיה המתוקות.

ואני, שניחנתי בזוג רגליים ארוכות
מחכה לך על שפת הים
במקום שבו משאלות מתנפצות על המזח
והלב נשבר לרסיסים

אני מחכה לך,
כנראה שלא תבוא.