|
רואה אותה עומדת על המרפסת
איש הולך לאטו
על פני הרחוב המשתרע
נדלקים פנסים כתמים
תנו לו לחלם בהליכה
ברחובות הסמויים מהעין
שומע פתאום את השריקה הישנה ההיא
איך שכח?
עכשיו היא תרד למטה
עם העוברים והשבים
עכשיו היא תדבר אליו
באותם המשפטים
ים של צללים במרפסות אבודות
מסתודדת עם האחר ברחוב שלו
חולף על פניהם
בחלומות מוארים היא כבר לא שם
שלות מעמקים גדולה שוקעת עליו
המלים נעלמו מסימני השאלה
איש חוזר לאטו
מביט על מרפסות ריקות מאהבה.
|
|
|
הלכתי לכיכר
רבין, איפה
שרצחו את רבין,
עמדתי בנקודה
שרבין עמד בה
פעם אחרונה,
עברה בחורה עם
כלב, בדיוק
כשחשבתי כמה חבל
שלאה כבר לא
בחיים, זה גרם
לי לזיקפה.
שאלתי היא:
האם אני
נקרופיל?
זאופיל?
או סתם
נוסטלגי?
יוסי עמוס חזה,
בשאלה ליגאל
עמיר או לאחותו
הדס עמיר, תלוי
את מי שואלים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.