|
עיניי התמימות בדד ישכונו
במערות היגון שאבדו
מה שילדים לא רואים
הם לא יכולים לשכוח.
נשמות הכאב מתרסקות
אל תוך גבישי הקרח
הקור הזה מנשב אהבה
לבי נמס בקרבי.
מצתי האש בידיה הענוגות
של מלכת אמסטרדם
רוחשות בי אהבה שחורה
געגועים לאפריקה העולה מן המים.
יש כאן שבר עמוק
שמרסק בכול מיתרי הדעת
העולם קורס לצורה של רוח
אני נושם את הד הכוכבים.
|
|
|
כולם מתים בסוף
גם אתה תמות
וגם את
אז כדאי לנסות
להזדיין כמה
שיותר לפני
שנהפך לזקנים
ומקומטים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.