כשחזר רונן הביתה עם הוריו מגן החיות,
הוא רק ישב בצד ולא הפסיק לבכות.
"מה קרה רונני? אתה בדרך כלל שמח"
אבל רונן ישב בצד ולא הפסיק להתייפח.
הערב שוב ירד וכבר נהיה זמן לשינה,
אבל רונן פתאום החליט: "אני רוצה להיות חיה!"
אביו של רונן הסביר לו שגם בני האדם הם סוג של חיות,
אבל רונן שלנו התעקש ובמהרה חזר לבכות.
באותו לילה שרונן כבר התעייף,
הוא חלם שהוא ציפור שקוראים לה עטלף.
הוא עף לו בשמיים ועשה פעלולים,
אך פתאום נוכח לדעת שעטלפים הינם עיוורים.
"אוף, זה לא הוגן! אני רוצה לראות".
אז הגיע אל הים אך הוא לא ידע לשחות.
"אולי אהיה דג קטן" אמר רונן.
"אשחה בתוך המים ואפסיק להתלונן".
הוא שחה ושחה בכדי למצוא לו חבר,
עד שלפתע מן המצולות הופיע דג אחר.
רונן מייד חשב שזהו זמן די טוב למשחקים,
אבל פתאום נוכח לדעת שנותר ללא מילים.
"אוף, זה לא הוגן! אני רוצה לדבר".
אז הגיע אל הג'ונגל המפחיד אך לרונן שלנו לא היה מה להגיד.
"אולי אהיה אריה גדול", אמר רונן.
אשכב לי על הארץ ואפסיק להתלונן.
רונן מייד חשב שזהו זמן לארוחה,
אבל פתאום נוכח לדעת שהוא ישן לו במיטה.
"הכל היה חלום" אמר רונן.
"למדתי את הלקח, לעולם לא אתלונן.
עכשיו כבר בוקר וצריך ללכת לגן,
ובליבו של רונן מסתתר לו סוד קטן.
ומי שישאל את רונן,איזה סוד בליבו מסתתר,
ישמע את התשובה:"זה נהדר להיות ילד ולא שום דבר אחר. |