יושב האדם באמבט וגואה ועולה על גדותיו
לא שואל הוא: מדוע ולמה דווקא כך?
טוב לטיפש שפועם לבבו וזורם ופורץ מידותיו

אז הברווז הצטרף, וחולם ומחל במשחק
הוא שואל לחוקי המשחק וגם מסביר
הברווז מצפצף וההוא מצחקק כי הזמן כלל וכלל לא דחק

נפתח החלון בטריקה ונושבת בו רוח קרה
הברווז הסתמר ולהוא עור-ברווז
והמים קרים - לא כקודם, ורוח השחוק נגמרה

פתח האדם את הברז והחזיר לאמבט את חומו
סגר הברווז גסותו של יום סגריר
ואך שחזרו לשכשך -  דרש קור החוץ מקומו

כך שוב החלון והם נגד - דם אמבט נופל קר לרצפה!
הסיר הביוב אחריות מעל פיו
המים נוהים לדבריו ותפחת הגיגית ששצפה!

יושב האדם בגיגית ודולף ונוטף לתהום
אז שואל הוא: מדוע? ולאן זה נלקח?
רע לטיפש שעובדות ריאותיו סתם משום שהמשיכו פתאום

אז הברווז התחלף, וחולף ופוסק מצפצוף
הוא שונא את חוקי המשחק וגם ההוא
הברווז מתכחש והוא מתייבש, גם הזמן מתגמר לו רצוף

יושב האדם בטרקלין שהומה ורוחש עלמות-חן
הוא מבין שזה כך ומיד מתעצב
רע שטוב למסכן, שימשיכו חייו -  גם כשהטרקלין יתרוקן.