בחלום הליל
אתה באת אליי
וזכרון מראך נצבט בליבי עת פקחתי עיניי.
עכשיו, כשהיד כותבת והיד השנייה אוחזת
בנס הראשון של הבוקר,
אתה כבר לא פוגע בי,
ואני מרגישה את השקט
בתוכי.
ועדיין... עדיין כל עצם בי כמהה לך,
אז היכן נתראה שוב, אם בכלל?
האם אתה שומע את תפילתי,
היא נלחשת בשקט ואז הופכת ל
תחינה רמה,
או שאוזנייך לא בוערות כעת
עת מחשבותיי עלייך נערמות עמוק במגירות ליבי?
אהובי, אני קוראת לך כל יום
אך יודעת שלא תשוב אליי.
וברגע קטנטן זה של בוקר,
אני לא נופלת.
מוקדש באהבה ובכאב רב ל... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.