|
רוקם מילותיו בי
כאוושה ממעמקים
טווה ארשת נשמתו
רבדים רבדים
אור טמיר מוחש מן העלטה
וליבי מערטל בידיו ביראה
שלהבת בוערת בדומיה
בשיגיון צלול, בשקיקה
פועמת, לא חדלה
חרש חרש
בלטיפה מתהווים לאחד
כרוכים ברוחנו לעד. |
|
|
רבות שואלות
אותי: "ואם ביום
שלישי לא בא
לי?"
ואני עונה, די
עם האגואיזם,
בנות, אתן
יודעות שאני
הייתי עושה את
זה בשבילכן.
אפרוח ורוד. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.