נותן לך כתף,
היום זה תורי,
מחר לא יגיע,
ועימו גם תורך.

הוא נושר במיטה,
כמו עלה לבדו,
היא שותה לאיטה,
משחקת מולו.

דוגמנית וציירת,
אמנית ואישה,
מערבבת הכל,
מסניפה בלי בושה.

מתערטל במיטה,
למרות הלבוש,
נושם בכבדות,
כבר הבית נטוש.

מתלבשת באור,
מאירה בפראות,
והוא, העיוור,
בשמש הביט ממש בטעות.

להאיר כמוה,
מעשה זנונים הוא ממש,
ואין מילה אחרת,
שתקל מצבו הנואש.

והיא ממשיכה,
מאירה לכל גבר בעיר,
מעניקה מחסדיה,
זוהרת לובן בהיר.

הם שוקקים את כולה,
בעודה מדגמנת תאורה,
ובא לה,
פשוט בא לה,
אז מה רע, בכל זאת
מה רע?

והוא, הבחור המסכן,
כן, מסכן הבחור,
עיוור ממנה,
ואליה מכור,
כי היא סם כה טהור,
ולו קשה להחליט,
אם לבן או שחור?

אבל עומד לו בלילה,
כל לילה,
כמעט כל היום.
רק עליה חושב,
וגם אחרי שגומר,
הסיפור מוכר וחוזר.

נו, אז מה,
כן, אז מה,
סיפורים כאלה יש אלפים,
אין מסר ברור,
אהבה, מסובך,
כמעט כל אחד נופל שם בפח.
ואם לא היום, אז מחר,
ברוך הבא לעולמנו, עלם יקר.