ישות נצחית / סליחות |
ידיהם צרובות דם
הרעד הזה לא עוזב בנפשם
אתה מנחם בהם את מידת הרחמים.
כסות הרוח בעלים
נושבת הכרה במיתרי היופי
אלות היער בוהקות בעיניי הערפל
אני נכנע לקסם הזה.
גחונו של הדרקון
תמיד חשוף מבעד ליהלומי הדעת
אני משסה חרבי במפלצות הרגש
אל אורך שנות הסופה הגדולות.
להט החרב המאכלת
חורשת בשדות העמק
את גזל השנים הקשות
הנה אני דומע בסליחותיי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|