|
הלוחמים שלך עיניהם אדמה
ידיהם צרובות דם
הרעד הזה לא עוזב בנפשם
אתה מנחם בהם את מידת הרחמים.
כסות הרוח בעלים
נושבת הכרה במיתרי היופי
אלות היער בוהקות בעיניי הערפל
אני נכנע לקסם הזה.
גחונו של הדרקון
תמיד חשוף מבעד ליהלומי הדעת
אני משסה חרבי במפלצות הרגש
אל אורך שנות הסופה הגדולות.
להט החרב המאכלת
חורשת בשדות העמק
את גזל השנים הקשות
הנה אני דומע בסליחותיי.
|
|
|
מי יודע מדוע
ולמה לובשת
הזברה פיג'מה
סיני לא מגולח
מעורער בנפשו,
מתחבט על גבי
השאלה הטפשית
הזאת ומנסה
לפתרה. עד שלא
יצליח ישאר כלוא
בין קירות
מחשבתו ללא מזור
או זיקה לחיים.
היש מושיע? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.