כל מילה נשלפת ננעצת כמו זכוכית שקופה
ברגל של ילד יחף בקיץ.
מטיחים אחד בשני מילים כבדות,
לפעמים פוגעים, לפעמים מפספסים,
פוגעים בקיר או בעובר אורך שהיה במקום הלא נכון.
והמילים האלה שורטות לי את הגב והצוואר,
משאירות בי סימנים שישאירו צלקות,
שישאירו אותי להיזכר בך גם הרבה אחרי שתלך.
אבל עכשיו אני שותה ממך כל מה שאתה מסכים לתת,
כל מחווה, כל תנועה, כל מילה בזויה, כי ככה זה, אהבה,
תחושה ורדרדה של דם דהוי, פעם היית אדום בשבילי.
פעם ידענו ליילל יחד אל הירח.
כמו שני גורי זאבים רצנו בחושך,
יחפים, התעלמנו מסכנות, כי היינו ביחד,
מידי פעם דרכנו על זכוכית שקופה,
שניפצה לנו קצת את בועת התמימות,
כל פעם עוד חור קטן בבלון,
לאט לאט האוויר נשאב לו החוצה.
ועכשיו נשארו לנו רק זכוכיות מכל הגדלים והצבעים,
ואנחנו נהנים לזרוק אותן אחד על השני,
לפעמים פוגעים, לפעמים מפספסים,
פוגעים בקיר או בעובר אורך שהיה במקום הלא נכון.
1.6.08 |