השפיות שלי עמדה על בלימה, מתנודדת על הקצה של התהום.
ובצד השני עמדת אתה, מיידה בי אבנים קטנות ומיתממות.
אני הייתי ברקיע השביעי
עפה/צפה
ובעצם שוקעת על אדי האלכוהול.
החיים צחקו עלי דרך עיניך, מתגרה בי ומדרבן אותי לעשות עוד צעד
אחד.
מבטיח שזה יקרב אותי אליך, מה שקרב אותי אל הנפילה הכי פוצעת
שידעתי.
האמת סטרה על פני כשצחקתי ובכיתי בהיסטריה של עיוורים.
צאי מזה!
הוא לא איתך הוא משחק בך, מושך בחוטייך, הוא משקר ועושה זאת
טוב, שחקן אחרי הכל.
שחקן! ואני, מה הייתי לך? אביזר? אקדח שיורה בעצמו בסוף
המערכה.
קבל ממני מחיאות גדמיים, עשית זאת, אתה מדהים.
21/12/8 |