ברקת עיניו המסגירה ניחוחות
צלולים של בלדות
גנובות מהרחוב, נמלט
אל בנייני  האפור המשופץ,
בחזרה משדרות גולדה
שם המציא לזיקנה סיפורה.

עקבותיו של אספן החיוכים עוד טריים
הוא, מספר הסיפורים
מדביק מילים למילים
על מצע בשר וזפת.

הנאחז בכנפיהם של כרובי המזבח
בלא ציה לאמנותו, כי
מחר הוא יהלל את דפנות
העיר לתפארתן
באוזניים קטנות,
מחרתיים ינגן לרוח בהרים
שם הוא יכול לנסות לבלום.

שתי כפיות גדושות קפה שחור
לתוך צהריים בהירים
משה נכנס באיחור אופייני
"צבוע כצבע חול".

נכתב לכבוד משה אוחיון