בבוקר סגרירי עת הים משתולל
אין איש מלבדי על החוף הקודר
רק אני ולבי ורחש הגלים
וסרטן מסתתר בין חולות וצדפים.
בבוקר ההוא כשהים עוד סער
חשתי כי לבי רוגש ונפעם
עיני דומעות, גופי רועד
ונפשי בין הגלים תשוטט.
והנה אור בעיני ינצנץ
השמש שלחה קרניה וגופי תטלטל
מביטה בעיני ומוחה דמעתי
ואומרת, קום אדם מן החול וניצבת מולי.
והצחוק שב אל לבי
פרץ אל הרקיע וחצה עננים
לבי שב לפעום כהלמות פטישים
מחייך אל השמש ולקרניה בגיל.
והחמה, המלכה שבמרומים
צוחקת אלי ומטלטלת גופי
כביום בו נבדלה מירח וכוכבים
מאירה באור את היום, לנצח נצחים.
הים הסוער חדל מלגעוש
אסף את גליו ונסוג לאחור
סרטן יצא ממחבואו לשוטט על החוף
שמים כחולים ואורה תשרור.
© כל הזכויות של תוכן יצירה זו 41/1 שייכות ל- shulibangi |
