בוא אליי, בוא נעשה אהבה לאור נרות.
זמן רב כל כך כבר לא חשקתי שיגעו בי ידיים חמות, רועדות.
בוא נגשים את עצמנו, אתה תטבע בתוכי, ואני בתוכך.
אני רוצה למשוך את הרגע הזה, אולי לא לנצח אבל ליותר מדקה.
רוצה לחקוק זיכרון כל כך טרי של הנעשה,
כדי שאוכל לחזור אליו כל פעם שארגיש בודדה.
בוא תיגע בי, גופי בוער מתשוקה.
רוצה להרגיש כך תמיד, רוצה שחופש יזרום בדמי.
רוצה לפרוס כנפיים ולעוף הרחק מכאן, לטבע השקט.
רוצה שהשקט ישמע, שהלחש הדומם של הטבע יזרום בתוכי.
רוצה שמישהו ישמע את קולי,
ישמע את תפילתי בצד השני.
הגוף מתרכך לאט, המים החמים מרגיעים כל שריר,
נשאר רק להרגיע את הנפש.
המוזיקה כבר שם, גם הנרות, הירח,
רק אתה חסר לי שם, כדי לאמץ כל שריר מגופי,
כדי להוציא כל רגש מנשמתי.
כדי שאוכל להרגיש שוב שאתה שלי, ושאני שוב אוהבת, אולי למרות
רצוני...
אתה שוב תבטיח שלא תמיד נפגעים,
ואני אעצום עיניים וארצה להאמין.
שמן נעים מטפטף על הגוף המשתוקק,
ידך טובעת בו מעט ומתחילה לנוע לאט.
ואני בגן עדן לרגע זה ומאז,
כל פעם שעוצמת עיניים דמותך שבה לגעת בי,
עמוק יותר מכל אדם שהצליח... |