אותם חתולים שמנים שרוצים להידרס
אותן מהמורות על הכביש
אותו עץ העומד מת בין שאר עצים חיים
כביכול אותם חיים.
הטבע נשאר כשלו ומשתנה בחלוף העונות
השגרה נשארת בבסיסה אותה שגרה
נוסעים, הולכים, באים, חוזרים, חונים, מתניעים..
ורק אנחנו משתנים...
אותם רעשים של ילדים ואופניים
אורות רחוב בצבע כתום
שמקנים לו תחושה רומנטית בלילה
כשחם וכשקר, כשרע או כשנפלא.
הוא לא ויתר עליי לעולם
כשקפצתי מאוהבת הוא חיבק אותי
כשקראתי לו סיוט ולא בית הוא חיזק אותי
כשהושפלתי...
כשלא יכולתי להפסיק לבכות...
והייתי ילדה שרצתה רק משלה
קיבלה את הבית ויצרה היסטוריה חדשה
התרגשה, התנשקה, בכתה ושנאה
השתנתה, התבגרה, התחזקה והשלימה.
הוא נתן לי השיעור הכי טוב שיש
הוא נתן לי את הכוח להמשיך לחייך
כשהייתי מרכינה את הראש...
כשרציתי לברוח..
אך אמר לי שברחתי רק מעצמי.
והוא עומד לו שם
אותן מדרגות ואפילו אותו גנן
עומד ומספר אותי לעצמי
מנציח לעולם את הכוח העצום שבי.
ואני אמשיך ללכת ולחזור
עם סיפור שלעולם יזכיר לי היכן האור
כי עשיתי את זה ובגדול
עם ראש מורם, עם תובנות והפנמה
ועיניים שאומרות הכל.
|