עמל העט הולך לאבדון
והנייר משחיר בלי טעם
שורות הולכות ונמחקות,
הלב דואב,
האש כבר מבוערת.
ומה נשאר מהעולם?
רק אשליות, פחם ואפר,
קווי עשן הולכים ונמוגים,
וכבר רואים כוכב מחוויר באופק.
אני מקיץ, שוקע בעצמי,
ומסביבי פירות עבודתי -
דפים שחורים, מכווצים
ומחוקים,
מוחקים את עתידי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.