מתגעגע לשפתיים וגם אל הריח
המגע הנחשק את החום כבר שוכח
עובר לו הזמן מתקתק השעון
כרגיל על מדים לא מצליח לישון
המבט החיוך הנשיקה הקטנה
החיבוק האוהב בסימטאות המלחמה
הכל נעלם שהקור שוב חודר
מנסה להזכר אבל הכל שוב עובר
עוד חלון ועוד דלת מסתכל לסמטא
חושב שדמותה מתקדמת בחשכה
לרגע מהסס מכוון את הנשק
פותח את הניצרה ומוכן על ההדק
רואה את פניה שוב חוזר לי האור
הכל נעלם הכל פתאום שחור
הכדור שחדר פילח תדממה
זעקה איומה נמרח על הרצפה
לא פניה ולא אור הכל תעתועים
הססתי לשנייה ועכשיו רק דמדומים
"אל תבכי לי ילדה" מחי את הדמעות
נפשי עכשיו בשקט ולא תדע רעות