[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הוא הפך להיות החבר הכי טוב שלי.
אחד שמקשיב, מבין, דואג, ובעיקר הוא היה רק שלי.

מצחיק איך הגורל הפגיש בינינו. אך כזה הוא הגורל -
מפגיש בין אנשים וסיטואציות ברגעים לא צפויים.
געגוע פגש בי לראשונה ברגע הכי כואב שלי, ברגע שאיבדתי
את האדם הכי יקר ללבי.
געגוע היה רך, עדין והבטיח כי מהיום והלאה, בחוזה לא כתוב,
אנחנו חברים - הכי טובים.
מחשבה מעודדת ברגע בודד? כך האמנתי.

מערכת היחסים בינינו הפכה מסובכת, והתירוץ הכי טוב שיכולתי
לתרץ לו היה: "זה לא אתה, זו אני". מספיק טוב חשבתי לעצמי.
אבל האמת היא שזה היה הוא, לא אני.
הוא היה שם כל הזמן, חיכה לרגעים שאזדקק לו, חיכה למצבים
בו ידע שהוא היחיד שיכול לעזור לי.
שנאתי את התלות הזאת, ומה ששנאתי יותר מכל היא העובדה
שהייתי זקוקה לה כל כך.

נפרדנו.
לא היתה לי ברירה.

עד היום אני תוהה לעצמי -
מה אתה עושה במצב בו החבר הכי טוב שלך
הוא אותו אחד שגורם לך הכי הרבה כאב...










loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
היי,
מישהו גנב את
הגבינה שלי!


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/11/09 11:53
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דניאל חן

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה