זוכר איך התכנסנו לשולחן החג
אתה ישבת בראש
עיניך היו בורקות -  
ממפגש של עין בעין עם אחד הנכדים  
שהתגלגל מצחוק כה תמים  
ואני אי שם באמצע
צפיתי על הכול מהצד
ניסיתי ליפול על עיניך -
להרגיש מיוחד

ופצחת בתפילה רכה
שפרצה את גבולות הבית -  
שפגשה ת'אחרת שחברה לשנייה
והייתה תחושה של השראה -
קדושה לשעה קלה
ורגעים של נחת נאספו להם יחדיו -
בטחון וגאווה השמורים לקדושת החג  

וכך זה נמשך לאורך השנים
ולנכדים הצטרפו אחרים
וגדלנו והתרחבנו עד שהבית היה צר מלהכיל
והמבטים הפכו מבולבלים:
על מי "לנחות" את מי להצמיד
כך התפוגגה האחדות ועמה קדושת המפגשים  
התפילות נפרדו -
בחרו מסלול חדש בחיים  

כי חיפשנו לנו דרך
אלטרנטיבה ראויה
ואתה הזדקנת ואיבדת מכוחך
והפגישות הפכו להיות מפגשים של חולין    
הן התקצרו לאט לאט כמו החיים
והתפוגגו לאטן עד שהגיע זמנך להיפרד מהחיים  

אז מה נשאר מה נותר:
זיכרון תחושתי שנשלף מאי שם
הוא מריץ תמונות ברורות ובהירות
שמייצרות חיבור של חסד
לנשמה כמהה...