לְסַבָּא שֶׁלִּי קָרְאוּ עֲקִיבָא
הוּא הִלֵּךְ בְּחוּצוֹת הָעֲיָרָה הַפּוֹלָנִית
עִם קָפּוֹטָה כִּפָּה וְזָקָן
אֲנִי קָרוּי עַל שְׁמוֹ
אֲבָל הֵם קָרְאוּ לִי בְּאוֹתָהּ הַנְּשִׁימָה גַּם דָּן
הַהוּא מֵאֶרֶץ כְּנַעַן
שָ-נֵאתִי אֶת הַשֵּׁם הַגָּלוּתִי שֶׁלִּי
הִתְבַּיַּשְׁתִּי בּוֹ
אֲנִי הָעִבְרִי הֶחָדָשׁ
טָעַנְתִּי שֶׁאֵינֶנִּי מְדַבֵּר אִידִישׁ
יוֹם אֶחָד בְּגִיל שְׁבַע-עֶשְ-רֵה
מוּל פְּקִידָה צִיּוֹנִית אוֹהֶדֶת שֶׁל מִשְ-רָד-הַפְּנִים
(עִם יֶדַע בִּלְתִּי-נִדְלֶה בִּשְׁמוֹת-מִשְׁפָּחָה
פּוֹלָנִיִים)
הִתְנַעַרְתִּי מֵהַקָּפּוֹטָה הַבִּלְתִּי-נִרְאֵית
וִתַּרְתִּי עַל סַבָּא שֶׁלִּי
אֲבָל הוּא לֹא וִתֵּר עָלַי
עַד הַיּוֹם לִפְעָמִים
הוּא בָּא לְבַקֵּר אוֹתִי
יוֹשֵׁב אֶצְלִי  בַּסָּלוֹן
וַאֲנִי שׁוּב מִתְבַּיֵּשׁ.
יעצט, איך וויל רעדען אידיש
אבער איך הוב נישט מיט וועמען.