[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רננה דר
/
כוחו של חלום

הוא הלך ברחוב ההומה והרגיש כניצב בסרט זר חסר תקציב. הנה
תלמיד בית ספר סוחב תיק ששוקל כמוהו והנה גברת עם סלים בוחנת
עגבניות בדוכן ירקות עירוני ולמרות שכל עגבנייה זהה לרעותה,
היא ממשיכה למחוץ כל אחת כדי להבטיח את טריותה.
למעשה ידע שהם, כל אותן נשמות אשר על פניהן חלף, הניצבים, והוא
השחקן הראשי, זה שנראה כמו איש מן השורה, לא מורגש, לא מיוחד,
הוא זה שגונב את ההצגה לבסוף ומשאיר את כולם להתמודד עם שיירי
תשומת הלב.
היה יום חם, אפילו חם מאוד, והוא עטוף במקטורן שחור. הבדואיים
צודקים, חשב לעצמו, הזיעה באמת מקררת את הגוף. מוזר איך עובדת
היותו מכוסה מכף רגל ועד ראש אינה הופכת אותו לבולט ביום אביך
שכזה, תהה לעצמו, ונזכר שהסטאטוס בארץ הזאת הוא האלוהים המקומי
ואתה יכול להתלבש כראות נפשך, ולא לעורר תגובות מופתעות, כל
עוד יש עוד כמה כמוך.
נגעל מהנחיתות המערבית, המשיך להלך ברחוב התל אביבי, מגחך
לעצמו גיחוך של מחזיק בסוד ומעת לעת מגביר את קצב הליכתו כמבקש
להפגין את הנחישות שניסה בכל כוחו להחדיר בעצמו. בראשו תשוקה
לעולם חסר כבלים, מחויבויות ועוני, עולם שכולו פשטות וטוב.
מתיקות העולם המדומיין הייתה מהולה בטעמו המר של משבר אמונה.
לפתע חשש מהאפשרות כי לא קיים עולם כזה אלא בדמיונם של אנשים
אשר גורלם לא אפשר להם מעולם רגעי אושר אמיתיים. הוא ביטל את
ספקותיו, במיומנות אותה רכש עם הזמן ואשר אפשרה לו להיאחז
באותה אוטופיה כנידון למוות הנתלה בערעור.
התנודות בין התקווה לייאוש עוררו בו חוסר סבלנות. הוא השתוקק
כבר להימצא באותה קרקע בטוחה של חלומותיו וידע כי הוא נדרש
לאיפוק זמני.
זקנו הארוך נדבק מהחום ונטף אגליי זיעה לכל עבר. הוא הצטער כי
אינו יכול להתגלח, אך ידע כי זוהי אי נוחות זמנית התלויה בעולם
החומר האכזרי, וכי יהיה מגולח כולו בעוד מספר שעות, יום לכול
היותר, תלוי מי במשמרת באבו-כביר. עיניו הכחולות קיבלו גוון
מזוגג של עייפות, חרדה וערפול חושים והיו לרמז היחידי למה
שעתיד לקרות.
כשהגיע לתחנת האוטובוס כבר היה מותש ומאושר עד כי לרגע קט
התמסר לרדידות המערבית ודמיין כי שמו יצא ברבים, אך ידע
שהאפאטיות של הארץ הזאת לא תאפשר לו להיות מפורסם. הוא הרגיש
אידיאליסט ותהה אם הוא מחפה על שטחיות. פתאום הבין איך ברגעים
מכריעים כל הקצוות מתנגשים: אהבה ושנאה, אמונה וחומר, חלום
ומציאות, חיים ומוות.
בעודו ממתין לאוטובוס שיגיע, הביט באנשים הממתינים איתו
והשתעשע במחשבותיו. הוא ניסה לתאר לעצמו על מה הם חושבים, הזקן
עם העיתון, הילדה עם הדיסק-מן והחייל שהרכין ראשו. יותר מכל
ריגשה אותו המחשבה שאחד מהם מנסה באותו רגע לחטט במחשבותיו
שלו. הרעיון שהוא באמת ייקלע היה כה מופרך ומרתיע, עד שרק
המחשבה על כך העבירה בו זרם של אדרנלין. האוטובוס עצר בדיוק
לצידו, מזמין אותו למושב המלכות. "לאן?", שאל נהג האוטובוס
בזלזול, "בני ברק", ענה, וחשב רחוק הרבה יותר.
כשהתיישב הביט מבעד לחלון והבחין בנערים צעירים רצים. הוא נזכר
איך כבר, לפני שנים רבות, כשהיה נער בעצמו, חלם להיות מחבל
מתאבד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אתם מפחדים
מהבמה?


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/11/09 16:02
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רננה דר

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה