יום חורף קר אחד, לפני כמעט חמש שנים.
פגישה בבית קפה, אהבנו לילות וימים.
מתוך המצוקה, דיממנו מכאב של אחרים.
כל כך רציתי בך, חולשה שלי.

יום חורף קר רחוק, חושב שהייתי די תמים.
נכנס לחייך להרף, לכמה רגעים.
יפה ומבולבלת, ילדה וילד נפגשים.  
כל כך ערערת אותי, חולשה שלי.

איך את כבשת אותי?
איך את נטשת אותי ?
איש לא מציאותי.
חולשה שלי.
איך את נטשת אותי?

רגע, שוב חורף קר חזר,
שוב את מופיעה לי בחטף.
הלם, שוב לא מבין איך באת
והפכת את כל המצב.

איך את כבשת אותי?
איך את נטשת אותי ?
איש לא מציאותי.
חולשה שלי.
איך את נטשת אותי?

ואחרי שהגחת, שוב נגוזת ונשארתי לבד.
לא יכול יותר, חולשה שלי.  

איך שוב כבשת אותי?
איך שוב נטשת אותי?
איש לא מציאותי.
חולשה שלי.
איך שוב נטשת אותי?
חולשה שלי,
נטשת אותי.
זה מייסר אותי.
זה עוד ישבור אותי.
זה יגמור אותי.
חולשה שלי.