לולי ליאור / דמעות יורדות |
נושקות לעורפיי.
מבט זוהם, מביט עליי במראה.
ידיים רועדות מקלידות מילים שנאה.
חור גדול נפאר בי, ובכי פורץ החוצה.
נאהב נעלם לתמיד כלא היה.
ולפעמיים נראה לי שאני רק תופסת פה מקום.
ושכדאי לי לפנות אותו להבא בתור.
כי השהייה בין הרכבת לפגיעה, היא אשלייה.
ואני יורדת מהפסיים.
גודביי. מיי לאברס.
איטס בין א פלז'ר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|