במגרש המכוניות הישן
שנינו מתחבאים
מהזמן שחורץ את עצמו עלינו
חריצים קטנים
ושנינו מזדקנים בקצב מהיר
את לא יכולת לבכות
אני החזקתי לך את היד
לרגע היה נדמה,
שיש לנו את כל הסיכוי שבעולם
אני זוכר, את הסרטים שראינו
הם שיקרו לנו
בלי לספר את כל הסיפור
גיל שלושים,
בלי משפחה, בלי בית משלנו
בלי רכב, בלי אלוהים שמלווה אותנו
אל הפתחים
הבטנו על עצמנו במראה
מה שראינו שם
לא נשכח לעולם
כל ההבטחות, שרצינו לקיים
נשארו על הנייר
הנייר ספג את כל הכאב
הסרטים שראינו
שיקרו לנו, בלי לספר את כל הסיפור
לא היינו גיבורים, לא היינו יפים
ואת שאלת אותי, מה נשאר לנו
ואני לא זכרתי
מה היה לנו בכלל
במגרש המכוניות הישן
השער נסגר
ואנחנו נאלצנו
לקפוץ מעל הגדר
בחזרה אל הרחוב
בבלוקים הישנים, האורות היו כבויים בדירות
ואנחנו חיפשנו מקום, לישון הלילה
בלי שנפחד להתעורר למחרת
גיל שלושים, לא שלחנו לאף אחד הזמנה
לא קיבלנו שום כרטיסי ברכה
אני זוכר את הפוסטרים הגדולים
הזרקורים האירו, על הגיבורים
ואנחנו נשארנו בצל
מחכים לרגע שלנו
הבטחנו לעצמנו, מיליון הבטחות
כל מה שנשאר לנו, זה לשכוח הכול
את ביקשת ריקוד אחד,
בפאב ההוא, רקדנו לבד
מישהו הזמין אותנו למשקה ואמר,
תשכחו מהסרטים, אין בהם שום דבר
גיל שלושים
בלי משפחה, בלי דירה, בלי עבודה
רק מגרש המכוניות הישן, חיכה שנבוא אליו
להתחבא מהזמן
לא היה לנו לאן ללכת
חיבקתי אותך ולא הבטחתי דבר
שכחנו מהסרטים, נשארנו רק עם גיל שלושים |