שפתייך יבשות
כאילו כל זכר שמצץ אותן
שאב מהן קצת מהתשוקה
אצבעותייך עבשות
כאילו כל זכר שנגעת בו
היה מטונף ומזוהם כמרקקה

עורך אפור
כמו בכל פעם שמיששו אותך
נטפה ממנו טיפת חיים
מגעך כפור
כמו כל אחד שעבר עלייך
קירר את דמך לכדי מים קפואים

ואני האמנתי
שכבוץ מעורה בשלג
יש בך שמץ של טוהר ויופי
ואני התפתיתי
לעורמת הנחש
והתמסרתי לך ללא דופי

כך הותרת אותי
עירום ומושפל
ואין לילה שנפשי לא מתענה
אך בין כל הזכרים
אני הייתי בחור
ואת נשארת ותישארי זונה.

את יודעת שהשיר הזה מוקדש לך.
11.12.08