איזבל לארן-ורסיין / מת כלה |
ונע לם
ובין ידיי המאדימות
שוקע.
הס תבר
והת גלה
כל שאבד לך בדרך.
נמצאתי כאן
על מצע לחישות
חלושות
ונודף מהן
ריחו של קוקוס פרוץ,
מרוסק.
מעליי אין דבר
ותחתי רק אפר ועפר,
אתו מחלחל דם מדמי
אל שרטוטי עקבות החול
שכוחה במעבה היער,
וכך אני נחשפת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|