ישבתי בכורסה, בוחן צל צעיר שעל הקיר;
האור שהשליכה המנורה שדלקה מאחור - הערים,
וצלי הזקן נראה כשל בן עשרים:
שיער-ראשי הדליל נראה כבלורית שובבה;
לקמטים אין זכר; גבי הזדקף - והכול לטובה.
אשתי שחלפה בפרוזדור, כיבתה בטעות את האור,
הצעיר שעל הקיר נעלם, ואני שבתי להזדקן כמו כולם.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.