איש נחמד הוא, שומר המגדלור.
חי לו שם לבדו ומחכה שמשהוא יקרה.
אך תמיד מחייך הוא שומר המגדלור.
משפחה אין לו, גם חיית מחמד לא,
רק אותי, שבא לבקר מידי פעם כדי ללמוד על ספינות וכוכבים.
פעם אחת כשבאתי ללמוד על ספינות ולא על כוכבים כי הייתה סערה בחוץ, קרה מקרה
מפחיד.
ישבנו מול שולחן מפות הכוכבים ולפתע נדלקה נורה אדומה ומהבהבת.
שומר המגדלור קם במהירות, לקח את תיק העור עם הנורה של המגדלור ויצא בריצה.
חיכיתי לו ליד השולחן ולאחר מספר דקות חזר, רטוב כולו ומחייך חיוך רחב.
החיוך הזה אומר הכל, הוא אומר: "בשביל זה אני פה, אני לא אוהב שזה קורה. אבל
יכול להיות שהנורה הזאת תציל ספינה טועה"