הו את, אלת האהבה!
במבטך רקמת לי עונג
אי-אז, יכולתי רק לקרוע
בפני דמותך
שלחי לי נביאה
האם אבגוד בך ואשלח ידי בנשותייך?
שוטות הנא, בובות בידי כמרים
אם אתפשר, התברכיני?
האם בכלל עמדת לצידי?
הו את, האלה האם!
הינקת אותי במי באר
החלפת את חיתוליי
אני בקשתי לא לגדול
קרסתי אל חיקך
ושם, בתא מצחין מאחורי הצלב
הקצתי אנוכי מתוך אהבתך
והתוודעתי לכפרה על חלומותיי
הו את, אלת העצב!
באופל הוליכיני אל המדורות
כבדות ידיי, רגליי כבר לא שומרות על קצב
שם התקבצו כבר בני אנוש לטקס
אך, במקום הפריון הניבו רק חורבן
אשמה רובצת על נפשי
בפני הצלב הנני אחרון מבני עמי
אך שם, בחורשת הקודש הנשכחת
אפרה רחמך בזרע הכאב
את תהי לי לאלת הבדידות
אני אהיה לך לכוהן האחרון.
