לא מתיימרת להבין
מה מקור הרעש
משוטטת לה ליד השביל
שבו כולם חיים
מדברת אבל לא באמת
מחייכת אבל רק כמעט
וגם זה בכורח
לא מציגה הצגה
פשוט אין כל דרמה
או עניין
מתנהגת כמו עצמה
או לפחות הצגה
שנותרה עם הזמן
כבר לא זוכרת
את הצל של מה שהייתה
לפני שעברו בה
זיכרונותיה
והשכיחו אמיתות

עומדת בין הערביים
בין היש
למה שעוד ישנו
(רק לא לאורך זמן)
עד אשר תבוא הרוח
הסוררת, הזועקת

הכול בה חורים
אסופים
שאריות של היופי
והנשיות של אהבה
שעוכלה ונזרקה
לזרדים עקובים

נושמת את הזרד
שאחרי הגשם
לו רק ידעה
מה צופן לבה