מחר
אולי אפצח בקרב,
היום - עודני עייפה.
הנח לי.

מחר
אולי אניף למולך
את חרבי,
היום - אבכה את
המילים שאיני לוחשת לך.
הסר ידיך
מעליי.

מחר
אולי אלטף ביהב החרב
את האזור החלק
בין ראשך לכתפיך.
היום - אסיט מבטי מפניך.
רחק נא כמה צעדים
מעליי.

קרבות נערכים במצולות ים,
אנחנו מבולבלים את
היעדר השמש.

כמה אנחנו הולכים לאיבוד
במקום הזה של
מה יקרה מחר?

פתח את הדלת,
עבור דרכה לאט
השאר לי הזדמנות ליבב
מילה בודדה: חזור,
אך תהנה גם מהאפשרות
שכבודי לא יניח לי לעשות זאת,
מוטב לנו כך.