יום אחד זה יקרה,
אני אעמוד מולך בין חושך לאור
והמשקל יטה את צידו,
בין החיים לעפר,
שם יחכה לי יום המחר.
יום אחד אנחנו ניפגש,
נתחבק, נבכה,
אולי..מי יודע?
יש שאומרים שזה אסור ויש
שאומרים מותר,
אבל אני יודעת שזהו המחר.
לעתים אני מתחננת למחר,
המילים נזהרות,לובשות שתיקה,
בימים קשים הם צורחות לעזרה.
שם בין הטפל לעיקר,
אני יושבת ומחכה,
לפרידה מתיקון של פעם,
ממסע של חיים רבים,
אל חוט של חסד וחוכמה,
אל היום בו אפגוש באורך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.