[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







תמי ברנר
/
מונולוג של עקרת בית

בואו ואספר לכם מעט על עצמי. קוראים לי חני ואני גרה בנס
ציונה. בשכונה החדשה והמרהיבה "גבעת תרשישא" שנבנתה יש מאין.
המתווך השכונתי נתן לנו הערכה שאנחנו מורווחים כבר במאה אלף
דולר, ביחס למחיר שקנינו את הבית. לא רע בכלל, בשביל זוג ללא
חוש עסקי שכמונו.

אין לי חוש עסקי, אני מודה ואין לי גם יומרות. אני יודעת בדיוק
מה רמת ההכנסות שלנו ומה רמת ההוצאות, וזה מספיק לי. אני יודעת
בדיוק איפה לקנות כל דבר: בשר - בסופר "דרוויש" ליד הבית,
ירקות - ב"שפע שוק". אין אצלי הפתעות. יש תמיד שינויים של הרגע
האחרון, נניח, אם בדיוק ברשת "הכיזול" יש הצעה מפתה לאבקת
כביסה, אז אחרוג ממנהגי ואקנה שם. אבל בגדול, תהיו סמוכים
ובטוחים שאין חריגות ואין הפתעות.

אין לי יומרות וזה מה שיפה בי. היומרה הכי גדולה שלי בחיים זה
להיות שמחה. מה ששמעתם. יש לכם בעיה עם זה? אמרתי משהו גס? לא,
כי פשוט נראה לי שהאמביציה השתלטה פה על המדינה וכל מה שכולם
רוצים היום, זה להיות מישהו, משהו.

אני עקרת בית מנס ציונה וטוב לי עם זה. מה, לא טוב לכם? בעיה
שלכם. למעשה זה הלוא רק טוב עבורכם. על כל אחד כמוני שיצא
מהמירוץ יש יותר מקום לכם, עכברונים קטנים שמתרוצצים כל היום
במבוך, לא מבינים שכל הדרכים מובילות לשום מקום. עוד לא קלטתם
את זה?

אני פשוט הבנתי את מה שכולכם עוד לא הבנתם. שגם אם תהיו מישהו
ומשהו וכולם ידברו עליכם, ותרוויחו ים כסף, מה בסך הכל תרצו
אחרי כל זה? שלווה ומנוחה. זה מה שתרצו, אני יכולה להבטיח לכם.
כי אחרי כל ההוא וההא, והפפארצי, וההנחות סלב, ולהיות מישהו,
ומשהו, אחרי הכל אתם חוזרים הביתה, ומה אתם רוצים למצוא בעצם
בבית הזה? בדלת אמותיכם? את השלווה והמנוחה. זה הרי מה  ש כ ו
ל ם מחפשים. כל האנג'לינות ג'ולי למינהן, כל הנינט למינהן.
כולן רוצות בסוף היום להיות חני מנס ציונה. כן, מה ששמעתם.
ולכן אין לי יומרות.

אני עם היומרות גמרתי. וזה לא שלא היו לי יומרות. או-הו היו לי
כמה יומרות, זה אתם יכולים להיות בטוחים. רציתי להיות מישהו,
ורציתי להיות משהו. אבל זה לא הלך. זאת אומרת, דווקא כשזה
התחיל ללכת, הרגשתי שמשהו חורק. משהו הרגיש מזייף, לא נכון. אז
הלכתי לפסיכולוג. ישבנו, דיברנו, למדתי להכיר את עצמי, להתחבר
לאני האותנטי שלי. ומה גיליתי? גיליתי שאני רוצה להיות עקרת
בית מושתנת שחיה בפרברים. ההכרה הזו לא היתה פשוטה, כי אתה גדל
להאמין שאתה הולך להביא אותה יום אחד.

אתה חכם, אתה מוצלח, עם ים פוטנציאל, אז מה זה פתאום ההכרה
המשונה הזו שבעצם אין לך שאיפה לכלום? טוב, זה לא בדיוק מדויק,
כלום. שאיפה לחיים יפים ושמחים זה הרבה, לא? זה ממש לא כלום.
אבל כלום במובן של נובדי, יענו שום דבר לכתוב עליו הביתה.
לוזר. שזה בעצם די משונה להגיד את זה, אבל דרוש הרבה אומץ כדי
לקום ולהתייצב מול האומה ולהגיד: "אני לוזר". אבל לפחות לוזר
עם פוטנציאל.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
Famous last
words:

אני חייב לעשות
את הדבר הנכון
ולהעיד במישפט
נגד המאפיה


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/11/09 1:08
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תמי ברנר

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה