תחת כנפי שכינתו אתה נח במחצלות הרוח
איש צדיק בדורותיך בחיר כל חי וכבודך חתום
ומתחת לעיניך לא שתקה ישועתך הרמה
רק חצתה מרחבים רדומים של בכי ופנינים
נסער ומיוסר הסתלקת אל אופקי שחקים
וצנחו פסי חיוך מגלימות אורך הזוהר
ברוך אתה על כי בצעת לצאן מרעיתך .
ומתחת לעיניך כבר אז בהקו סודות תהילתך
הסתחררה האדמה מצלם מידותיך
ואני נגעתי בשתיקתך כפי שנגעת בנשמתי
ואהבתך נסחפה הרחק כמו ענן תועה
ואני קטונתי מהבין כי היית ברית הדם
פסי סגולה ושיקויי פלאי תבל .
מה עוד אגיד לראוותך אשר הייתה כמחול שביט
איך אביט באורך המסנוור שהכיל אותך כולך
כאשר השמיים שתקו לנום עם זיווך
וצל עצי העדן היכה בזוהרך כמו כפפה של משי
מה עוד אגיד על סוד משוש נפלאותיך
מה עוד אספר על עטרת חמדותיך
כשאני נותר הלום רעם כמו שעון עצור
וחרס מעלה בכפי בהביטי באין-סופיותך.
לא אוכל לספר אותך, נורי, שהיית עמוד הנפש ואגדה עוד בחייך,
אגדה משער האגדות החלומות של הנגב, לא אדע לספר אותך איש יקר
אציל נפש, אבל סלח לי שלא אדע,
כי אני בטוח שאתה עומד איתן בשער האגדות,
ושם מלאכי השרת לא מפסיקים לתקוע לך בחצוצרות ומלך המרומים
הטוב.
