יונתי פסעי נא מן השובך,
שובי ונוחי על ניצת הפרג.
בתאוותי אובה לאוהבך,
תעיתי עת עטיתי מסיכת כמיהתי,
כמעט וטעיתי אל מול מגע עינייך.

אל מול אהבתך נאסרתי בכבלים,
והכלבים משסים בי שיניהם,
פוערים שסעים בבשר הלב.
כהבל פה בכפור מתנפצות תהיות -
הופכות בצינה לתעיות באשליות עלייך.

אגווע בעת אביט בהילתך
נשקפת מעילתי ללחישות הבדידות.
מדוע לא אוכל להושיט יד ולגעת,
יגעתי מכאב הריחוק.
הנחיני אלייך, הניחי ידי בידך ונצעד.

קרבי אלי,
אקריב חיי
למען שהיה במחיצתך,
אך המחיצה היא זו שבינינו,
חוצצת ומוחצת בחדרי הלב.

נשבעתי
לא אוסיף עוד לכמוה.
שבעתי
לא אוסיף עוד לתמוה.
אך שוב אשוב בוש אל האש - אשתי.