האם ייתכן ששני אנשים יביטו במשהו, וכל אחד יראה משהו שונה?
ישב פלוני לא מזמן בבית קפה בקניון עם חברתו הטריה, ובבית הקפה
הם אוכלים, נהנים, מדברים, ולפתע פתאום חבורה, אולי
שלושה-ארבעה נערים, שחומים, גבוהים ומלאי ביטחון עצמי עוברים
על ידם, שולחים מבט, מקבלים שניים בחזרה, וממשיכים לדרכם.
אוקיי, כאן מובן שהאדם, הגבר, ה"מחזיק" בחברה, יביט ויראה להקת
זאבים שבפוטנציה עלולה לחמוד את טרפו, בכוח או שבמרמה, פוקח
שבע עיניים.
אך לעומתו יושבת נערה, יש שיאמרו אישה, אך גיל זה גיל, ואישה
זאת אישה, ואישה היא לא, הרואה רבע עד שליש התריסר גברברים
חסונים ומסוקסים, עיניה ללא בושה סוקרות ארבעה גופים מראש ועד
אגן, אשר אילולא אותה עובדה מצערת שהיא "תפוסה" היתה שולחת
חיוך מזמין, ואולי אף חם.
אוקיי, דוגמא ברורה, ואולי אף מוגזמת, למקרה שבו שניים יראו
שני דברים שונים לחלוטין.
מה לגבי הדוגמא הבאה:
הזוג שלנו כבר לא כ"כ טרי, הקשר פה כבר לא כ"כ פשוט, והם שוב
באותו קניון ומאבדים את עצמם לדעת בשיחה קולחת על השד ומה שהוא
יודע. והרי זה פלא, על יד שולחנם חבורה עוברת, ובה שליש עד רבע
התריסר של נערות, תמירות, נאות ומלאות חיים, שולחות מבט,
מקבלות שניים בחזרה, וממשיכות לדרכן.
אך הבחור שלנו לא תמים. אמנם עייניו נמשכות מאליהן אל המחזה,
אך מיד יודע שחברתו, היושבת מולו לא תפספס את מבטי הזימה שהיו
עלולים להיפלט אל העכוזים המהפנטים ושאר אברים רוטטים. התאווה
נמלכת, והנערות זוכות, על אף שלזכותן יאמר שמגיע להן יותר, רק
למבט אדיש מן הבחור.
אך לעומתו, נערה מן הנערות יושבת, וכמתוך הרגל לצפייה בסחורה
המתחרה, מפנה הבחורה ראש אל העוברות, והאינפוט מתחיל לזרום.
מתבצעות השוואות היצע מול ביקוש, אופנה מול מחיר, יתרונות,
חסרונות, ממוצעים, סטיות תקן, ולבסוף גזר דין ניתן, והוא סופי.
חד, קר ומחושב להפליא, וכל זאת בשניות ספורות. שרמוטות.
"תגיד, ראית מה היא לובשת? איך היא לא מתביישת לצאת ככה
מהבית?"
"לא, לא שמתי לב"
ובכן, דוגמא נוספת, קשה, אך מציאותית מתמיד. שני אנשים, שתי
נקודות מבט. יש שיאמרו שההבדל בחשיבה נובע מן ההבדל בגיל,
בנסיון החיים, במין, בת"ש, כלכלה... אך לא זו השאלה הקשה כאן.
אני שואל איך לא צפינו זאת? מי מהם יכול לאמר שידע מראש שכך
השני חושב? סביר להניח ששניהם. ומי מכם?
מבולבלים? יופי, כי הנה בא התרגיל המחשבתי. על מה חושב הוא,
ועל מה חושבת היא, ושתי נקודות בונוס לעונה נכונה על השאלה מה
בתקשורת התפקשש? הוא בביתו, היא בביתה, והודות לפלאי
הטכנולוגיה והפייסבוק מגיעים לשיחתם האחרונה והיא זו:
הוא: אפשר לשאול שאלה?
היא: ברור.
-למה רשמת "הקלה"?
-לא משנה...
-טוב. סתם, מצטייר לא טוב ששעה-שעתיים אחרי שאנחנו נפרדים
את כותבת הקלה... לילה טוב
-ממממ יש סיבה אני פשוט לא רוצה לפתוח פה שומדבר. לילה
טוב
-למה? מה העניין? אני עדיין רוצה לדעת...
-ואני עדיין לא רוצה להגיד, כי אני לא רוצה שיתפתח משהו.
-הדבר האחרון שאני רוצה זאת עויינות בינינו, וזה יתרום
מאוד אם תנסי להבהיר את הדברים. אם לא זה גם טוב... אבל זה לא
פייר כי אני ממש לא חשתי 'הקלה' מהפרידה הזו. להיפך. ואם את
מעדיפה לספר לי כשאנחנו פנים מול פנים או בטלפון, אז זה מקובל,
אבל זה יתסכל מאוד אם תשאירי אותי בחוסר ידיעה. אני מבטיח שלא
לכעוס...
-אוקיי..אז קודם כל נשמעת מאוד מוקל כשדיברנו בטלפון. דבר
שני, הקלה... כי תכננתי להיפרד ממך שבוע לפני ופשוט לא ידעתי
איך לעשות את זה ומתי וזה העסיק אותי כל היום איך אני עושה את
זה וכמה אני מגעילה. סבבה?
-את ממש לא מגעילה... ואני לא כועס. להיפך, אני שמח שאמרת
את זה. אם שני אנשים מגיעים ספונטנית למסקנה שכדאי לעשות משהו,
כנראה שכדאי לעשות את זה. העניין הוא, שאם שנינו חשבנו יחד על
להיפרד, למה זה מרגיש כאילו אנחנו עויינים ומנוכרים אחד לשני.
הרי אין קורבנות, ואין אשמים....(נכון?).... זה מטופש. לדעתי,
לפחות. ידידים?
-אין בשביל מה להיות ידידים, זה לא שהיינו ידידים מההתחלה
ואז איכשהו זה התפתח לזה. לא יודעת מה איתך, כן? אבל לי היו
כוונות ברורות מההתחלה ואף פעם לא היית ידיד... תמיד היית בדרך
אל...
-הנקודה הובהרה. הכוונה שלי לא הייתה להתחיל לבלות ביחד,
ולהתחיל לצאת לקניונים או משהו כזה... אם לא הסתדר כחברים אז
גם לא יסתדר ככה. הכוונה היתה לשכוח מהזיפת של הפרידה ולאפשר
תקשורת נורמלית בינינו. בכל זאת, מעניין אותי לדעת מה שלומך,
אם את מסתדרת בלימודים, ועם דודים שלך, ואני לא רוצה להרגיש
כמו פולש כשאני מתקשר/מסמס לומר יום הולדת שמח... אני אמור
להבין שגם בזה את לא מעוניינת? כי קשה לי לקרוא סלחנות
בדברייך. אני יודע שאת לא שונאת אותי, כי אמרת לי בעצמך שאת
חושבת שאני בן אדם טוב. אבל אני, כמוך בוודאי, מנסה כמה שפחות
להיפגע.
-לא הסתדר כחברים לא בגלל שלא כיף לי איתך, אלא בגלל שרק
כיף לי איתך וזהו. שום דבר מעבר. אין זיפת של פרידה... זה לא
נגמר בצורה מכוערת. ואתה לא פולש ולא שומדבר... כאילו אין לי
בעיה שנישאר ידידים... אבל זה נראה לי מוזר... כי זה לא... זה
לא שהיתה ידידות מלכתחילה... אין לי על מה לסלוח..לא פגעת בי,
פשוט אתה עשית את הצעד שאני לא העזתי לעשות, וזה הכל אין לי
ממה להיפגע. וממה אתה מנסה כמה שפחות להיפגע? כאילו...מה כבר
יכול להיות שייפגע בך?
-אולי זה הגיל, או חוסר הנסיון, ואולי זה סתם ההבדל במין,
אבל אם את לא מבינה את הפגיעות שעליה אני מדבר זה לא נורא. אני
לא הולך לפרט, אבל רק תביני שאני לא לוקח פרידות בקלות, ואני
מבקש שתתחשבי. ובעניין הידידות, שוב, זה רק ניסוח פורמאלי ל"לא
כועסים אחד על השני, ואני אשמח להתעדכן לגבייך ביום מן הימים,
ואל תתפלאי אם גם זה לא...". אולי גם זה משהו שרוכשים עם
הנסיון :) התגעגעתי ללצחוק עלייך. אז, "ידידים" כן?
-מממ... מה...? קצת התנשאת אתה לא חושב? בדיוק כמו מה
שעשית בריב הראשון. לא מתאים לי, בכלל לא.
-אחחחחחחח... יש לי מלא דברים לומר לך, אבל אחד בולט מעל
כולם:
קשה לדבר איתך על רגשות, וקשה לדבר איתך על נושאים רגישים
בכלל...
לי לפחות. תמיד תוקפת ואז מתגוננת, מתגוננת ואז תוקפת. אני לא
יכול לתאר לך (אני יכול, זה פשוט יקח בערך עמוד) איך אני מרגיש
פגוע מלקבל ממך הודעות עכשיו, ואני ממשיך וממשיך, מנסה להגיע
לשלום בית, וכל פעם מגלה שרק התרחקתי מהיעד... מאמינה לי שככה
אני מרגיש?
-"מתגוננת ותוקפת"? מה נסגר איתך!
-אני יודע שאם לא נגיע להבנה כלשהי, רק נשנא אחד את השני.
כנראה שאני עושה את זה לא נכון, כי נראה שאת רק שונאת אותי
יותר ויותר. ואם אני אומר דברים כמו "הנסיון", זה בא מנסיון,
וממש לא מהתנשאות. אני קיוויתי שת שכבר תכירי אותי מספיק כדי
לדעת שאין בי שמץ של התנשאות (אלא אם כן היא בהומור...) את
השתנית בשבועיים האחרונים. שמת לב? לסיכום, כשאת כועסת עליי
עכשיו זה קשה לי (אפשר לראות אולי בבלאגן שבכתיבה שלי...) זה
הדבר האחרון שיש לי לומר לך. אני רשמית ויתרתי על ההזדמנות
האחרונה שלי להגיע לקארמה איתך, ואולי אחרי שתתני לרוחות קצת
לדעוך, ותקראי שוב את הנאמר, תראי שהתכוונתי רק לטוב (אני
יודע, זה עלול היה להישמע עכשיו כמו התנשאות, אבל תאמיני לי
שלא). מקווה שאת מאמינה לי. אני אתן לך את זכות המילה האחרונה,
ואז לא אכתוב לך יותר מהמילה "להתראות" כדי שתדעי שקראתי.
-1. אני לא שונאת אותך אין לי סיבה לשנוא אותך, אתה פשוט
לא מוכן לקבל את העובדה שאני לא רוצה שנהיה ידידים ואתה מפרש
את זה כשנאה.
2. אני השתניתי, מה אתה אומר?
3. אתה לא שם לב אבל אתה מאוד מתנשא וחבל, אפשר לסיים דברים
בצורה בוגרת ולא ככה. התאכזבתי ממך מאוד, וואו אין לך מושג
כמה. אתה פשוט לא הבן אדם שהכרתי, וממש חבל. כי הבנאדם שהכרתי
היה מקסים וחמוד וכיפ
-להתראות
ובכן, קוראיי, קטע זה הוא לשיקולכם. מה התרחש כאן, מבעד לדפי
האינטרנט? מה חשב כל אחד? ויותר חשוב מזה, מה יחשבו אחרים
שיקראו קטע זה? האם תוכלו לנחש? האם אחותכם או המחלק עיתונים
בתחנת הרכבת יביעו אותה דעה? האם תוכלו לנבא עמדתו של אדם
בנושא לפי שיוכו למין וגיל? והאם אי פעם נוכל? |
