תבין, מהחדר שלי אני לא יכול לצאת.
וביני לביני השפה כבר
כל כך מורכבת, כל כך
יפה שבניסיונות בריחתי
ייראה הכול בחוץ
מגומגם
ואפור
שקעתי קצת במחשבה
ובסוף אמרתי לו: תשמע
אבי, גם אני
כך בחוויותיי
לכוד
וצבעים לי שם שאין
בחברה, אבל מכחול לי
אחד, היא המילה
ומה טעם מילה
ללא אוזן?
(מקשיבה)
הפעם שקענו שנינו במחשבה
ובסוף הוא אמר: יש
משהו בזה, כי הנה,
פתאום חשתי יד
בחדרי אורחת
ועכשיו בספרי לך
זאת, אחוש גם
הצטרפות
עין
נשענו אחורה - התרווחות פרידה
כל אחד בספתו, אט אט סוגר
דלת, כמו מצמוץ בוקר של
יציאה מחלום.
רק יוסי,
שעד עכשיו שתק, פתאום
נשען קדימה ואמר:
תודה
חברה, כיף
שבאתם לחגוג
לי, ולא ציפיתי למתנה
אבל נראה לי שהתמונה
הזאת תקשט יפה את חדרי,
תודה. |
