יש לה נוכחות מאיימת.
היא מדברת אליי מילים שמתלקחות בעדינות.
היד החמה שלה על העורף שלי יוצרת תזוזה
לא צפויה בקנה הנשימה, אני כנוע לה היום
מחר אהיה אחרת,
רוצה להגות לה הבהרות
נפרדות של תום סמוך לאוזן,
אך היא שומעת מילים תפוחות
היא אומרת: "אתה טובל בגשם - זה לא נכון לי".

אני שותק את מדברת,
את מדברת ואני שותק
טובע ברדידות השלווה של הווייתך וחושב
הלוואי ויכולתי לנגוס ממך קצת.

יש לי עוד כמה דברים טובים לזכותי
שוקולד חלב, בשר צלוי לסירוגין,
בן הרפר ולד זפלין וחול רוקד ברוח
מעט שפיות בין הקולות ושאלות
(בעיקר שאלות)

מי את?
איזה נקיק בהכרתי את ממלאה?
אני לא מצליח לשלוף אותך מגבולות
תודעתי ולהחזיר אותך לעצמך.
אני חזק ממני
ואת רק חלל.

שפיות קטנה,
מילה בודדה
וכמה רווחים
זה מה שביקשתי ממך היום, יקירה.