התעוררתי.
האורות וההבזקים. התנועות
דומות הכל מוכר. אבל
הפנים אחרות, פחות מזמינות.
פחות עיניים צוחקות.
רק ריח אלכוהול ועשן סיגריות
מנוכר; וידעתי שזה נגמר.
המוזיקה הייתה טובה,
שנות האלפיים.
בדרך הביתה נזכרתי
איך שמענו סמנתה פוקס
כי היו לה ציצים גדולים.
אי שם במאה ה-20.
3.2011
לזכרי |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.