- אמא, אבא, פתחתי פה לשטן!
- לא!
- כן, והוא החדיר לשונו הרוטטת אל פי הפעור!
- לא!
- כן, ואחר כך לחש לי סודות מהשאול!
- הו!
- הביט בי בעיניו הלוהטות...
- זו אש הגיהינום, בתי!
- ולקח את נשמתי!
- אי!
- שערו האדמוני...
- יצר הרע!
- נחרט בזיכרוני!
- אלוהים ישמרך!
- ונחירותיו האדירות...
- הו!
- נשימותיו על עורפי...
- הא!
- מהדהדות עוד באוזניי!
- אי!
- האמינו לי הוריי...
לא ציפיתי להנות...
אך החטא, הוריי...
הו, כמה שהחטא מתוק!
- אוי!
- וכמה גם שפתיו...
- ויי זמיר!
- ואולי... אולי אתם טועים הוריי...
- כיצד?
- אולי טוב הוא, יצור השאול...
- חוצפה!
- אולי הכל זו רק שמועה!
- חרפה!
- הוריי... לא רק את פי פתחתי לשטן... גם את רגליי...
- פרוצה!
- אך אולי הוריי, יש בדבריי תוכן?...
- שטויות!
- אולי תקשיבו לי הוריי?
- תמימה!
- ואולי..
- מלאך שכנפיו הוטבלו בנחל השאול!
- אינני מלאך!
- מאין החמלה?
- אין זו חמלה, אלא אהבה!
- פוי!
- הוריי, שתקו!
- הא! נכנס בה יצר הרע!
- לא נכנס, הוריי, התעורר!
ועכשיו סלחו לי, בזמן שאלך לעזאזל!