לא, לא תהילת עולם, בכלל לא תהילה,רק יום אחד
הפעם ולא ההוא מבראשית, סתם יום, היום, יומי שלי
חלף לו, לא מיוחד, אחד, דומה לאחדים כמוהו אך לא זהה,
פשוט היום הזה.    בעוד חושך הוא נשלף מתוך שנתי, הלן
עוד ישנה, ואני מצעיד אותו בהולם פעמיי לאורך הטיילת
מול ים רוגע ונתזים של מחשבות, סיפתח בן ארבעים
דקות שבעה קמ"ש ליום חדש.    אחר כך אחרי קריאת עיתון
של בוקר וסלט (הלן ערה כבר) עוד גיחה לים עצמו
לטמון במצולותיו את תסכוליי מן העיתון ולדלות ממנו
שיר חדש (איזה מזל אין יום של ים שאין בו תחילתו של שיר)
ובחורף חם ומיובש כזה פשוט זה פשע של ממש לא לחוות שוב ים
ישן חדש מרגיע ומנחם    ואז לצעוד למד"א לתרומת הדם
כהרגלי אחת לכל רבעון כמעט תרומת חיים תרומת חיי,
וכבר מחצית היום מאחריי, ושוב הלן, תמיד לשוב אליה,
תמיד איתה, ומנוחה (שינה קצרה) ועינוגי קריאה (כי דע לך,
ישעיהו, לא לשבת בלבד קראתי עונג) וערב של טן-דו, הפעם
בלא קונצרט או הרצאה (יומם יבוא מחר או מוחרתיים) כי טוב
לנו גם כך, פשוט בשניים.

[לאלה שאינם מכירים: Sic transit gloria mundi - כך
 חולפת לה תהילת עולם]