New Stage - Go To Main Page

אמיר קליין
/
עולם בטוח

שיר הביטה במראה. באור החזק של מנורת הניאון היא ראתה את
דמותה, שמנה, כרסתנית, שיערה הבלונדיני גזוז בצורה לא סימטרית
ומשווה לפרצופה מראה מעוות. פניה ורודות מידי, סמוקות, ובשילוב
עם צבע שיערה דמו לארטיק מתוק מידי, נוזל בחום הקיץ. היא הביטה
בגופה העירום הניצב מול המראה, בשדיה העצומים, בכתפיה הרחבות,
בצווארה השמן ובמותניה הרחבות, ירכיה צמודות זו לזו, ללא מרווח
ביניהן. היא אז פנתה מן המראה והגישה את ידה אל פיה, מריחה את
הבל הפה. הריח היה חזק. שיניה לא צוחצחו מזה זמן מה, והבל פיה
נדף ריח סיגריות ואלכוהול, השיניים היו צהובות-חומות. קורי
השינה בעיניה רמזו שהתעוררה זה מכבר, אך לא כך היה. היא
התעוררה כבר לפני כשבע שעות, אבל לא טרחה לצחצח את השיניים או
להסיר את קורי השינה, שיערה פרוע ומלוכלך. ניכר שלא נרחץ ונחפף
מזה זמן רב. שיר הרימה את ידה מעל פיה אל עיניה והביטה
בציפורניים הכסוסות, האכולות, שחורות מלכלוך וצהובות מניקוטין.
הורידים על רגליה בולטים, וכל מראה מעורר אימה וגועל, לא אסטתי
ולא נשי לחלוטין. היא חייכה לעצמה כשפנתה שוב אל המראה והביטה
בישבנה הענק, מדמה את עצמה לפיל ענקי, חסר חינניות. ציפורני
רגליה היו ארוכות מאוד ופטריות גרדת היו זרועות על כפות
הרגליים. שיער ערוותה הדיף ריח זוועה של זיעה וברטולין מעורבים
זה בזה, בתי שחיה הריחו גם הם מזיעה יבשה וחמוצה. עיניה
העייפות, לא מאופרות, תחומות בשני עיגולים שחורים, סנטרה הכפול
והמשולש זולג ממנה והלאה. שיערות בית השחי לא גולחו זה זמן רב
וצמחו פרא, וכך גם שיערות הרגליים, שפתחו במתקפה מכפות הרגליים
ועד איזור המפשעה, שם התחברו עם שיער הערווה. שיר נטלה את
אצבעה ותחבה אותה אל פי הטבעת. כאשר הוציאה את האצבע, היא
הייתה לחה, ככל הנראה מזיעה, והדיפה ריח צואתי חזק. שיר נגבה
את האצבע בעזרת ידה, ושפשפה את הידיים בירכיה לאחר מכן, כדי
לנקות את היד.
היא פנתה מן המראה אל המדפים שעל הקיר, בוחנת בקפידה את
תכולתם, פסלון בלרינה רוקדת, כרית קטנה בצורת לב, תמונה
ממוסגרת, כמה ספרי קריאה, אלבום תמונות. היא הורידה את האלבום
בזהירות מן המדף, נושפת על האבק העוטף את הספר, ופתחה אותו.
התמונות הראו בחורה רזה ויפה בזו אחר זו, בלונדינית בעלת שיער
ארוך, שפתיה חושניות וצבועות בליפסטיק, לחייה סמוקות וחיוך
פרוש על פניה. הבחורה לבשה שמלות בצבעים עדינים, צבעי פסטל,
כחול, תכלת, ירוק בקבוק. המחשוף בצורת וי שיווה לה מראה עדין
ומפתה. היא נראתה קורנת.

ככה קרן אמרה לה, תשמעי, אני לא יודעת מה להגיד לך, זה קורה
לבחורות היפות. אולי אם לא היית כל כך יפה זה לא היה קורה.
ושיר הביטה בתמונות שלה וראתה את עצמה בווינה, ליד המזרקה
ובברלין בבראנדרבורגפלאץ, חבוקה על ידי אמא ואבא, ילדה בת
עשרים ושלוש אחרי שחרור, גבוהה, טמירה, נסיכה. והיא הביטה שוב
בתמונות ואז הביטה בראי וחייכה, והביטה בתמונה בפריז ודמעה
החלה זולגת על הלחי השמנה, מכוסת הפצעונים האדומים ומלאי
המוגלה, ושוב הביטה במראה וזיק של שמחה מילא את העיניים
האפורות.
היא ידעה שכך זה לא יקרה לה שוב, ואף אחד לא ייגע בה עוד
לעולם.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 15/11/09 23:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אמיר קליין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה