לראות שלד חי זה קשה
וכשהוא לוחש לך באוזן בקול שבור
את השם שלך, ושהוא תמיד יאהב
אבל זה לא מכסה על היעדר הצבע בפנים
החיוורון שמבחוץ הכאב שמבפנים

לחזור אחורה זה כואב
להישאר קפוא במקום זה קר
ולחשוב שמחר יהיה יותר טוב
זה בנלי, לא בא לי.
נרות זיכרון עוד דולקים.

אני מרגיש שהייתה לי את הרשת
ועכשיו היא קרועה לגזרים
צריך כתף לעיניים צורבות,
אבל אנשים לא מבינים.

את האור איש לא יכבה
רק הרוח בחוץ שנושבת
ולחשוב שאולי עוד ישתפר
רק מוביל לתקופה כואבת
דועכת, זה בנלי לא בא לי.
נרות זיכרון עוד דולקים.

וכשהאור נכבה
והדמעה מתייבשת
וגם אם ברח לי צחוק,
וגם אם לא באתי
לחגוג את השיבעה הכואבת,
ולטעום טעם מוות מתוק,
וזה שהנר נכבה לו בלילה
לא אומר ששכחתי, אני עדיין אוהב.
כי אני ממזמן כבר נר זיכרון לזכרך,
אני נר זיכרון דועך.