ערב פורים היום ונגמרו לי המסכות.
הנה מתחיל הזמן של הפרידה, אמרתי לו. תולה מבט מצועף בהרי
סעודיה החומים - רחוקים, נבטים אליי על מגש של כחול טורקיז
ורוח חמה.
השנייה שהשמש שוקעת, הוספתי, היא שלב אמירת השלום והדקות שאחר
כך הם הזמן שאתה מעכל שזה באמת נגמר, זה הזמן בו אתה נאחז בכל
שביב של אור כמו מנסה לחרוט במוח טוב טוב איך זה היה נראה באור
יום, כי עוד מעט זה איננו. והשכחה תכסה על הכל.
זמן עצוב.
אייל הרים אלי מבט תוהה, נשף את עשן הסגריה ופסק: "אתה צריך
לכתוב שירים"
תגיד לי, הוסיף, איך זה שדווקא אתה מתעסק בפיזיקה, תראה איזה
משורר אתה.
ביאליק. טרומפלדור של המשוררים.
אבל אני לא ממש הייתי איתו והמשכתי כאילו לעצמי. השנייה הזו
שהשמש נעלמת היא השנייה שהיא כבר הופכת לזיכרון רחוק, לתמונה
במוח. בזמן שנותר אתה מנסה למצוא אותה בכל צל מסתתר בכל
השתקפות במים, זו הפרידה האמיתית.
לוקח לך זמן להבין שאין כזה דבר פרידה אמיתית. אתה מבין את זה
תוך כדי נסיעה במחלף שפירים כשפתאום בסיבוב צצה לך תמונה מלפני
שנים, שלך ושלה על אופנוע בנתיב הזה ממש.
או כשאתה הולך בסופר פארם, רק כי חברה שלך החליטה שדווקא
עכשיו, באחת עשרה בלילה היא רוצה לנסות שעווה ברגליים ולא
יעזור שום דיון, והגיון היא מילה משמעותית רק כשמדובר בך. וככה
אתה רוטן לך במעברים מחפש את השד יודע מה כשפתאום אתה קופא מול
מדף הבשמים.
כי שם בצד, מתחבא אבל רק בכאילו, אתה רואה את האפטר-שייב
שאחיך, שנהרג כבר לפני תשע שנים השתמש בו. ואחרי שיצאת מההלם
אתה נגרר לקופה עם שלשה סוגי שעווה, שני סוגים של ניירות תלישה
שרק אלוהים מבדיל ביניהם ואפטר שייב בשווי שלש מאות וחמישים
ש"ח.
ואז אתה מבין שכמו שאתה מורכב מכל הזכרונות האלו, ככה ממש
מורכבים גם מקומות. והמעיין הזה כבר ראה כל כך הרבה זוגות
בפקניק שחושבים שהם הראשונים שגילו אותו, שהוא יכול לעשות
ממוצע של כל מה שקרה עם הזוגות האלו ולספר לך מה יקרה איתכם
בחודשים הקרובים. אבל הוא שותק, כי הוא יודע שזה לא שווה.
צריך לגלות לבד.
אבל בכל זאת עם כל זוג שמגיע, גם הוא נהיה מעיין קצת אחר.
- גם אני כבר נהיה קצת אחר, לחש אלי אייל.
כי אתה מתחיל לגלוש משירה להתקף פסיכוטי של מעיינות מתמטיקאים
וזה מתחיל להדאיג אותי, ליאור. אני כבר רואה אותי סוחב אותך
בכוח על הגב חזרה הבייתה כי אתה מתעקש להשאר ולראות את החושה
שלנו משתנה.
- טוב אתה צודק, אמרתי, הנה הפסקתי.
אגב, מה אתה בוהה בילד הזה כבר שעה?
- לא יודע, הוא מזכיר לי את אחיה של אוסנת וזה מכניס אותי
לסרטים. |