יום אחד הוא פשוט הלך

מבלי לומר לה "אוהב אותך" לפני שהוא יוצא לעבודה,

מבלי לנשק אותה במצח למרות שהוא חושב שזה נדוש,

הוא היה מכסה אותה בבקרים מוקדם כשהכי קר, אבל הוא לא עשה את
זה הפעם.

ופתאום חום אצבעותיו שהיה מעביר ומשחק בשערה נעלם,

ומבטו המעריץ בגופה העגלגל והמוזר גם איננו...

בעיניו היא לא הייתה עגלגלה או מוזרה הוא היה קורא לה מיוחדת

כי מושלמת היא לא נתנה לו לכנות אותה.

הוא תמיד אמר לה שהיא היחידה

והיא ידעה שמכולן בחר אותה.

ובביתם  פתאום כ''כ שקט

כבר אין עם מי לריב על העיתון בבוקר, או מי ישטוף

את הכלים היום.

בארון אין בגדים של גבר,"כולם מצאו בית לעצמם"...

ומהחדר לא בוקעת מוסיקה בווליום מטורף והיא כבר לא צועקת
להנמיך..

המיטה חצויה לשניים בדיוק כמוה

ושום כרית לא תרפד את המכה.

מראות הבית "לבשו לבן" והוא איננו,

הוא לא ידע עכשיו היא רק רוצה שהוא ירעיש...